לא אשכחך ירושלים: חוויות מעיר הקודש

הרבה זמן לא כתבתי כאן, אבל אז לפתע חבר שלי לקח אותי לטיול של יומיים בעיר הקודש ירושלים, ואז הבנתי - הנה.משהו ששווה לחזור לבלוג בשבילו.

את המסע שלנו התחלנו בארוחת בוקר בקפה קדוש, מוסד קולינרי וותיק שנפתח עוד ב-1967, המעוצב בסגנון אירופי עתיק. הזמנו שתי מנות - פרנץ' טוסט במילוי גבינות וביצי עין, וקרואסון ממולא גבינת עיזים ודבש. אולי זה נשמע פשוט, אבל כל מרכיב במנה היה עשוי בצורה מדויקת, והטעמים התחברו לכדי ביס אחד מעולה. למרות הכל, גולת הכותרת של הארוחה מבחינתי הייתה דווקא הקינוח. אחרי התלבטות ארוכה, לקחנו אקלר במילוי קרם פיסטוק, תותים, וקונפיטורת פטל. אמנם אני חובבת מתוקים ידועה, אבל זה באמת היה משהו שלא אכלתי אף פעם, עד כדי כך שאפילו לא הספקתי לצלם את המנה לצערי.

אחר כך המשכנו לשוק מחנה יהודה, אחד השווקים היפים שהייתי בהם. האווירה פשוט מהנה, הדוכנים אותנטיים וזה פשוט כיף אחד גדול. אחרי שטיילנו בכל הסמטאות, הרעב החל לדבר וגם ההתלבטות איתו. לאן הולכים? מה טועמים? לבסוף החלטנו להתפצל. הוא הלך לאכול בסביח אריכא, לדבריו "הסביח הכי טוב בארץ", ואני המשכתי לחפש. לבסוף מצאתי - אישטבח! מדובר במאפה סורי-כורדי שממולא בבשר ומלא בתבלינים. איזה אושר.

בתור חובבת מדרחובות ידועה, לא יכולתי לוותר על רחוב בן יהודה, שנמצא לא רחוק מהשוק. אמנם הוא קצר יחסית, אבל ההנאה שלי ממנו הייתה ארוכה. הוא היה מלא אנשים, חברים, זוגות, משפחות, שהשאירו את המכונית מעבר לפינה ופשוט יצאו לטייל ברגל, ואני בטוחה שאחזור לשם בפעם הבאה. 

ביום למחרת, טיילנו בעיקר בעיר העתיקה, אך כשהבטן התחילה לקרקר לא יכולנו שלא לקפוץ לשוק הערבי ולטעום כמה מטעמים אסליים שיש למקום להציע. המקום הראשון שהגענו אליו נקרא "ממתקי ג'אפער", שמציע את הכנאפה הכי טעים שיצא לי להכניס לפה. לצדו, מוגש קפה שהטעם הדומיננטי שלו הוא בכלל הל, והשילוב בין השניים מנצח.

אחרי שטיילנו בין דוכנים נוספים, נתקלנו במסעדה קטנטנה בשם "אל שעב" והיא מגישה אך רק קבבים, אבל קבבים מעולים, כך שלא צריך יותר מזה. 

זה הכל להפעם,
אליס